תקיפת תשתיות הגרעין באיראן - שיעור מופת בניהול פרוגרמה

תקיפת תשתיות הגרעין באיראן היא לא רק הישג צבאי, היא שיעור מופת בניהול פרוגרמה.

מאחורי המבצע הזה עמד לא פרויקט אחד, אלא שורה ארוכה של פרויקטים, שהשתלבו יחד לתוכנית אסטרטגית מתמשכת, רבת שנים, דיסקרטית ומרובת משתתפים.

וזו בדיוק ההבחנה החשובה בין פרויקט לבין פרוגרמה – הבחנה שלפעמים הולכת לאיבוד, גם בקרב אנשי מקצוע.

מה ההבדל?

• פרויקט הוא יוזמה חד-פעמית, עם מטרה אחת ברורה, תוצר סופי מוגדר ולוח זמנים ברור. לדוגמה: הקמת מערכת מידע חדשה, מעבר דירה, או אפילו מבצע צבאי מוגבל בזמן.

• פרוגרמה, לעומת זאת, היא מסגרת ניהולית של כמה פרויקטים שמתנהלים במקביל או ברצף, כולם משרתים מטרה אסטרטגית אחת, רחבה, ארוכת טווח. היא דורשת תיאום, ניהול סיכונים חוצה תחומים, הבניית ממשקי עבודה, ולרוב – גם שקט תעשייתי שיאפשר לה לקרות.

במקרה של תקיפת הגרעין באיראן, אפשר לזהות את כל המרכיבים הקלאסיים של פרוגרמה:

• שיתוף פעולה בין גופי ביטחון, מודיעין, טכנולוגיה ומדיניות

• תכנון ארוך טווח שמתפרס על פני ממשלות ומערכות

• ניהול דיסקרטי של מידע, קצב, תיעדוף ותקצוב

• בניית יכולות במקביל לפעולה

• ושלב ביצוע מדויק, מהודק, עם יכולת תגובה מהירה

ולמה זה מעניין את מי שמנהל פרויקטים?

כי גם בארגון אזרחי – כשמנהלים פרויקט רחב היקף, תכנית דיגיטלית חוצת אגפים, או טרנספורמציה עסקית, אנחנו לא באמת "מנהלים פרויקט" אחד. אנחנו מנהלים פרוגרמה: שילוב של אפיון, פיתוח, שינוי תרבותי, הכשרת עובדים, מעבר תשתיות, ותיאום בין מחלקות. ההבנה הזו משנה את כללי המשחק ואת דרך קבלת ההחלטות.

מילה אישית

כאשת ניהול פרויקטים, אני לא מפסיקה להתפעל מהאנשים שעבדו מאחורי הקלעים. אלה שלא יודעים את שמם, שלא מופיעים בתקשורת, אבל בלעדיהם שום שלב בתהליך לא היה יוצא לפועל.

הייתי שמחה לשבת איתם לקפה, לשמוע איך שומרים על קור רוח בפרויקטים כאלו, איך בונים אמון בין שותפים, ואיך מתמודדים עם שינויים לאורך עשורים של תכנון.

כי מתחת לרדאר, מתרחשות ההצלחות הגדולות באמת.

*** פוסט זה נכתב בהשראת האירועים הביטחוניים של התקופה, מתוך כבוד לעשייה ולמקצוענות ולא לצרכים פוליטיים מכל סוג.